יהודי הונגריה היו 'מדיארים' טובים, נאמני המולדת ומוסדותיהם - לא כל-שכן. לא היתה זאת קרקע מתאימה להתפתחות תנועה ציונית. למרות שהרצל גמר את לימודיו התיכוניים בבודפשט, ולמרות שנורדאו היה גניקולוג אשר פעל באיזור הרובע של המעמד הנמוך, התנועה הציונית נותרה שולית. תנועות נוער קמו לאט. השומר הצעיר והנוער הציוני הקדימו את כולן, במסגרת היהודית שבחסות הקהילה, היו מורים שציוניותם 'הגנוזה' השפיעה על הצעירים.<br>תאי פעילות ראשונים של 'מכבי', כאגודת ספורט, כגון זו שבעיר Vác, האגודה היהודית המפוארת - הפכו להיות תאי 'מכבי הצעיר' כבר באמצע שנות ה - 30, אבל נשארו קטנים ואף נעלמו. המפנה בא עם צירוף דרום-סלובקיה (Felvidék) להונגריה בסוף 1938. בצ'כוסלובקיה היתה תנועה ציונית ערה ובה פעלו כל תנועות הנוער. גם מכבי הצעיר צמחה מאגודת הספורט 'מכבי ברטיסלבה' בסוף שנות העשרים. צעירי האיזור דוברי הונגרית, היו בבחינת חטיבה עצמאית ב'מכבי הצעיר', ביניהם בלטו ראשונים צעירי עיירת הגבול Párkány. במצב החדש 'עברה תנועת 'מכבי הצעיר' אל מעבר לנהר הדנובה והתפשטה במהירות. חברי התנועה בדרום סלובקיה ועמיתיהם ההונגרים היו על פי רוב בני המעמד הבינוני, שהתקרבו והלכו אל רעיונות סוציאל-דמוקראטיים. מספרם של חברי התנועה בהונגריה, כולל חבלי הארץ המסופחים מסלובקיה, היו כ - 250. כחצי תריסר סניפים פעלו ברחבי המדינה ואילו רוב הפעילות התרכזה בבודפשט. מלבד הפעולה החינוכית, הוקמו הכשרות ובתי שוליות בבירה.<br>ב - 1941 פרשו מן התנועה אלה שהקו הפוליטי נראה להם פחות מדי רדיקאלי והצטרפו לתנועת 'השומר הצעיר'. השלטון בהונגריה היה ספוג רעיונות לאומניים ואנטישמיים, אולם מעמדם הכלכלי של היהודים בשילוב הקו המתון של חלק ממנהיגיה, גרמו לכך שאיימי שלטון הנאצים בגרמניה לא פגעו בהם אנושות. כתצואה מכך, פליטים מפולין, ולאחר מכן מסלובקיה החדשה ה'עצמאית', זרמו לכיוון הונגריה החל מסוף 1941 ובעוצמה רבה יותר בתחילת 1942. בפעולות קליטה זו נטלו תנועות הנוער חלק עיקרי, ביניהן תנועת 'מכבי הצעיר', עם כל הסיכונים והקשיים: סיוע בהברחת גבולות, הסתרה, דאגה למזון ואספקת תעודות. אחדים מראשי התנועה נעצרו ועשו למעלה משנה במחנה מעצר. בסתו 1942 גוייסו בני השכבה הבוגרת למחנות עבודה בכפייה ומאז הוטלו משימות ההדרכה, הארגון ופעולות המחתרת לסוגיה על החברות, שהבוגרות ביניהן היו בנות 18-21. מלאכתן לא יכלה היתה להיעשות בלי חברי התנועה מסלובקיה אשר השתלבו כליל בפעילות, שכן הם לא גוייסו.<br>תפנית רבת משמעות באה ב - 19 במרס, 1944, היום בו כבש הצבא הגרמני את הונגריה מכיוון שגרמניה הטילה דופי בנאמנות מנהיגיה. משלב זה התגלגלו האירועים במהירות טראגית: הנאצים ההונגריים גרשו כחצי מליון יהודים למחנות הריכוז החל מסוף אפריל ועד סוף יוני. חלקם הגדול של המגורשים הושמד מיד. הקהילות לא היו מוכנות למכה ולא היו מאורגנות דיין למאמצי ההצלה. זאת הייתה משימתן העיקרית של תנועות הנוער, ביניהן 'מכבי הצעיר'. במקביל נעשו מאמצים להכריח כמה שיותר חברים ולעלותם ארצה דרך רומניה ודרך סרביה (נסיון שנכשל). בסוף יוני הבשילה תכנית הצלה גדולה: "דם תמורת סחורה" שבמסגרתה אמורים היו לצאת 100,000 יהודים לספרד ומשם לארץ ישראל. נחשול הגירוש עמד כבר להסתיים (פרט לבודפשט) וכל תנועות הנוער שיתפו פעולה בתכנית. במשלוח הראשון אשר כלל 1648 איש יצא ב - 29 ביוני, 1944, 250 מהם חברי תנועות הנוער, ביניהם 34 חברי 'מכבי הצעיר', 8 מהם חברי התנועה המקורית. הסיבה למיעוט החברים נבע מכך שרק מעטים הצליחו לברוח ממחנות העבודה ולהתאסף.<br>בגלל ההתמוטטות הדוהרת של גרמניה בחזית הצרפתית שוב לא היה אפשר להביא את המיועדים ליציאה לספרד ואלה הוחזקו בהמתנה במחנה ברגן-בלזן. בו בזמן, החלו חברי התנועה, הבורחים החדשים ממחנות העבודה והעולים מן המחתרת, לארגן בונקרים ודירות מיסתור. בחשיפת הבונקרים ובפעולות ההצלה נפלו קרבן חברים רבים ויקרים. חברי התנועה לקחו חלק פעיל במפעלי ההצלה בעזרת תעודות חסות של צירויות זרות ובאחזקת 'בית הזכוכית' (Üvegház). בהצלת ילדים עזובים היה חלקה של 'מכבי הצעיר' מכריע.<br>אחרי השחרור בינואר 1945 קמה התנועה לתחייה פורחת. השבים ממחנות העבודה והגירוש והעולים מן המיסתור פנו אל עבר העלייה ארצה. מספר עשרות חברים שנותרו בחיים נטלו לידיהם את ההנהגה, פיתחו פעילות חינוכית עניפה, הקימו הכשרות ובתי ילדים יתומים וניו לפעילים מרכזיים בשליחת מעפילים דרך רומניה, איטליה, גרמניה, בלגיה וצרפת.<br>לקראת סוף 1948, נטלה המפלגה הקומוניסטית ההונגרית את השלטון ואסרה על פעילות ציונית תוך סגירת גבולות מוחלטת. חיסול הפעילות התנועתית והבריחה דרך צ'כוסלובקיה ואוסטריה היו מהירים. עד ימיה הראשונים של 1950 לא נותר עוד שום תא תנועתי פעיל. בסוף 1948 עלו ראשוני התנועה לארץ (צעירים מעטים הגיעו עוד ב - 1943-1944) ואלה הקימו את מפעל התנועה הראשון: קבוצת צאלים שבנגב אשר עברה בסוף 1948 לכפר החורש. העולים שזרמו הצטרפו לחלק מגרעין א' שנשאר במצובה ובודדים בקבוצות אחדות של חבר הקבוצות. גרעין ב' הצטרף לכפר החורש וגרעין ג' לאבוקה עד אשר אחרוני הגרעין עברו לגבע. בתחילת שנת 2000 יצא לאור ספר תולדות התנועה: 'חלומות ומאבקים'.<br><br>כתב: פרופסור אלכסנדר ברזל
|